לקורא הדו"ח ולאלה שקראו את החלקים העקריים בתקשורת / אינטרנט – חסר פרק אחד, חשוב וחיוני לציבור, כלפי פנים וכלפי חוץ.
האם היו הישגים במלחמה – ואם כן למה לא להדגישם ולהוציאם מחושך לאור? למה שנקבל רק את הרע, הכושל, העגום ולא נתייחס גם למהלכים הטובים ולהישגים שהיו במהלך המלחמה?
התקשורת, מטעמים שלה, בצורה סיסטמתית מבליטה רק את השגיאות, את הכשלונות, את המהלכים שלא הושגו, את המטרות שלא מולאו והתוצר הכללי – שמגיע לציבור צבוע כולו בשחור. לא פלא שבתנאים אלה – ההרגשה שנטמעה בציבור היא של כשלון מתמשך, של אווירת דכאון, כשכל בד הציור בצבע אפור-שחור, משהו בנוסח הציור של מונק – "הצעקה".
לא פלא שכל כלי התקשורת בארצות ערב וגם בעולם כולו ובמיוחד של חיזבאללה, צהלו ושמחו עם הפרסום, שממנו הם לומדים ש"הנצחון" היה שלהם ורואים בדו"ח אסמכתה לעמדתם בנוסח הציורי והציני אותו מתאר חסאן נסראללה. יאמר לזכותו, כי מבחינה תקשורתית הוא עשה ועושה בית ספר לממשלת ישראל, לדובריה והסברתה. מאז קום המדינה ולאורך כל מאבקיה ומלחמותיה, ממלחמת העצמאות ועד ימינו אלו, לרבות מלחמותינו במחבלים, בפיגועים, בנסיגה החד-צדדית, בנסיונות המדיניים, במגעים עם מדינות ערב בנדון ליצור אופק מדיני – פיגרנו תמיד, לאורך כל השנים, בהסברה.
לא פעם, קמו ודרשו פרשנים, פוליטיקאים ומדינאים למנות שר הסברה, שייצג את עמדות הממשלה ויסבירוה בארץ ובעולם. חשיבותו של מסביר לאומי ראינו בהופעותיו הדרמטיות של מר הרצוג ז"ל (שהיה לנשיא מאוחר יותר), הן במלחמה והן בתקופת כהונתו באו"מ – והן בהופעותיהם של נתניהו בתקופת מלחמת המפרץ ובמלחמה הנוכחית, והן ע"י ברק גם במלחמת המפרץ וגם במלחמת לבנון 2 לצד מסבירנים נוספים מבין שרי הממשלה ושגרירינו בעולם.
לדעתי, אותה הבעתי במספר מאמרים, כמו: "נצחון אך לא הכרעה", "ההפתעה הכפולה", הצבעתי גם על אותם קטעים שלדעתי היו לנו הצלחות לא מבוטלות. אבל אותו פרק נשאר משום מה חסוי ולא מובא לידיעת הציבור, ולהפתעתי גם לא מצא את הביטוי ההולם במסקנות הביניים של וועדת ווינוגרד.
ועל מה אני מדבר – מובא כאן לשיפוט הציבור.
תחילת המלחמה
לאחר חטיפת החיילים בצפון ונסיון המרדף הכושל בו נהרגו מספר חיילים – היה קונצנזוס של 80%-90% מהציבור, שיש צורך בתגובה מהירה, קשה וכואבת.
לקונצנזוס הזה הצטרפו גם אנשי האופוזיציה בראשות נתניהו, תושבי הצפון וכל הפרשנים והמומחים לצבא ובטחון.
ניהול המלחמה לאחר התגובה
וועדת ווינוגרד מצאה את רוב הכשלים בניהול המלחמה ובהצגת מטרות – מבלי לתת להם גיבוי מעשי, צבאי ומדיני.
זמן התגובה ותוצאותיה
אילו הממשלה היתה מסתפקת בתגובה אווירית קשה וכואבת של 4-6 ימים – דיינו.
אילו הממשלה לא היתה נגררת לאחר התגובה הראשונית להמשך מבצע, כאשר אין לה גיבוי מבצעי לביצוע המשימה – ניתן היה לצאת מהתגובה / המבצע בהישגים לא מבוטלים.
להדגיש, היו בציבור פרשנים, אנשי צבא וגם פוליטיקאים, ביניהם שרת החוץ ציפי לבני, שטענו שניתן לסיים את התגובה כעבור 10-5 ימים עם אותם הישגים כמו לאחר 33 יום ובפחות נפגעים.
הטעות הגסה של הממשלה היתה בכניסה למלחמה של 33 יום – ללא מוכנות למלחמה ארוכה ומסובכת מעין זו, וכמובן בדרך ניהולה.
ההישגים שבכל זאת הושגו
אסור להתעלם, למרות הכשלים שהובלטו, גם מהישגים שמשום מה הוסתרו או - זרקורי התקשורת לא הופנו אליהם. למשל:
1. תגובת חיל האוויר, הביאה לפגיעה קשה ביכולת שיגור הטילים ארוכי הטווח וטילים לטווח בינוני.
2. תשתיות חיוניות לחיזבאללה וללבנון, שעליה הוטלה האחריות, סבלו קשות מפגיעות מאסיביות, שעלותם מיליארדי דולרים.
3. ממשלת לבנון כבר אחרי 10 ימים ביקשה הפסקת אש ופנתה לאו"ם, לארה"ב ולאירופה, לאחר שראתה את תוצאות הפגיעות הכלכליות.
4. החיזבאללה נסוג עם אבידות רבות מעבר לליטני. כל המוצבים לאורך הגבול נכבשו, נהרסו וציודם הושמד.
5. צבא לבנון – לאחר 25 שנות גלות בצפון, ירד דרומה וקיבל לאחריותו את גזרת דרום לבנון, שהיתה עד אז מדינת חיזבאללה.
6. צבא רב-לאומי התפרס בדרום לבנון.
7. מועצת הבטחון הצביעה לראשונה בהיסטוריה של ישראל 15:0 לטובת ישראל.
8. מסמך האו"ם 1701 על סעיפיו (הגם שלא כולם יוגשמו) – הוא הישג מדיני חשוב ביותר. כל מדינות העולם הכירו בזכותה של ישראל להגנה עצמית, הישג שאסור לזלזל בו.
9. רובע "דאחייה" – מעוז החיזבאללה ומדינת נסראללה – הושמד והפך לגל חורבות.
10. נסראללה וסגנו הופיעו בתקשורת והודו, שלא האמינו ולא שיערו את עוצמת התגובה על החטיפה והם מצטערים שפתחו במהלך וגרמו נזק כה גדול לעם הלבנוני.
11. בתחקירים הצה"ליים ומראיונות עם קצינים וחיילים, סדיר ומילואים, מתברר – שבאותם מקרים שהיו משימות ברורות וחד משמעיות – חיילי צה"ל גברו על האויב, השיגו המטרות וגרמו להם אבידות כבדות.
12. פעולות היחידות המיוחדות – הפשיטות בעורף האויב – לא קיבלו דגש הולם, על אף נועזותם ומורכבותם.
למה הדבר דומה? למבחן, שבו הסטודנט עונה על 50 שאלות מחולקות לפרקים, מקבל ציון כללי נכשל, אבל עונה נכון על 2-3 פרקים אותם שכחו לציין ולהזכיר – דוגמת וועדת ווינוגרד.
התקשורת – חובתה, למען הציבור, למען צה"ל וחייליו, סדיר ומילואים והמשפחות השכולות – להדגיש גם את הפרקים שבהם הצלחנו!
והערות לסיום:
א. גב' ציפי לבני – שקלה היטב את מהלך ההודעה על כך שאולמרט חייב להתפטר. יש הטוענים נגדה ששגתה, השתפנה, נבהלה, ויש הטוענים שצדקה. המפלגה אינה שייכת לאולמרט בלבד, גם לה יש חלק לא מבוטל בה, ואין שום סיבה שתשאיר לו את ההגה ותצא בחוץ. לא מדובר במהלך של חולשה, פחד או הצמדות לכסא – ההיפך הוא הנכון. העתיד עוד יוכיח שצדקה. כל הכבוד ציפי!
ב. כל הטוענים שעל אולמרט להתפטר – צודקים, אך הוא לא אשם. אשמים כל אלה מסביבו: השרים, הח"כים, המפלגות – שמאפשרים לו להמשיך ולהישאר בתפקידו.
ג. הנימוקים שמי שפישל הוא גם יתקן – כל כך מגוחכים ועלובים, שמבזים את המשמיעים אותם ויותר את השומעים. למה הדבר דומה? לאדם שטוען שיכול לנתח את עצמו אחרי שהתברר שהוא זקוק להשתלת כלייה או ניתוח מעקפים – פתטי.
ד. הפרשנות של מקורבי / יחצ"ני אולמרט לדו"ח ווינוגרד הוא שטחי, מגמתי, ציני ומתעלם מן האמור בדו"ח.
ה. אולמרט נרדם על משמרתו – "תמונה אחת שווה יותר...".
ו. שר הביטחון פרץ משקיף עכשיו על הדו"ח, עם משקפת סגורה (כמו שהוא השקיף על המלחמה כולה), "תמונה אחת שווה יותר...".
